לקליף (קליפורד) רובינסון התוודעתי בראשית דרכי כאוהד NBA.

הוא היה שחקנה הצעיר של פורטלנד, פורוורד גבוה ואתלטי באחת הקבוצות המלהיבות של סוף שנות ה-80' תחילת ה-90', שחקן משנה אנרגטי שעולה מהספסל ומוסיף כוח משמעותי לקבוצה הנפלאה ההיא של דרקסלר ושות'.

אי אפשר היה שלא לשים לב אליו.

סימן ההיכר שלו היה סרט הראש האדום – דבר שילווה אותו לאורך הקריירה, והטרור שזרע בצבע היריב עם האתלטיות, הקופצניות, האנרגיה וההטבעות האימתניות.

הוא שיחק בפורטלנד בשני גמרים באותה תקופה, בהפסד נגד הפיסטונס שלי ב-90' ב-5 משחקים, ובהפסד נגד הבולס ב-92' (האליפות השנייה בשושלת) בשישה – ונחרט בזכרוני.

אני זוכר עדיין את הכתבה על פני שני עמודי האמצע בידיעות לקראת אותו גמר מול שיקגו (יש מצב של הדוק שלנו):
תמונה של ג'ורדן בצד אחד, ודרקסלר, הדבר הקרוב ביותר לג'ורדן בליגה דאז וקורא תיגר משמעותי – בצד השני.

הלבנים של שיקגו מול השחורים של פורטלנד.
הבלייזרס היו קבוצה מפחידה, אתלטית, רצה וקולעת, בראשות דרקסלר הנפלא, שהאמין ביכולתו להתמודד שווה בשווה מול אלוהים למרות שהיה רק בן אנוש, טרי פורטר הרכז המצוין בעל היד הנפלאה משלוש, ג'רום קרסי השור, קווין דאקוורת' הסנטר הכבד אך המוכשר, באק וויליאמס בעל הגוגלס והמובים בצבע, דני איינג' הרוצח משלוש, וקליף רובינסון שלנו – האיש השישי מהספסל.

על כולם ניצח ריק אדלמן, לעתיד מאמנה של סקרמנטו המלהיבה לא פחות (והטרגית לא פחות).

את הסוף כולם יודעים – למרות שנתנו פייט יפה לאלופה, הבלייזרס נכנעו 4-2, הבולס שמו קרקפת שנייה בחגורתם לקראת יצירת השושלת, ופורטלנד, ובה קליף רובינסון שלנו, נכנסו לרשימה המכובדת של קבוצות מעולות ושחקנים מצוינים שנדפקו ע"י השוורים ולא הגיעו לגביע הנכסף.

עוד אנשים שנדפקו ע"י שוורים

קליפורד נדפק ע"י השור הזועם

רובינסון שיחק 8 עונות בפורטלנד, כשבשלוש מתוכן קלע מעל 20 נק' למשחק.

משם הוא חתם בפיניקס, שם שיחק במשך 4 עונות בקבוצה הדועכת (אך עדיין תחרותית) של לאחר תקופת בארקלי, ולפני תקופת נאש את דאנטוני (הספיק לשחק עונה עם נאש הצעיר, לפני שהועבר לדאלאס ועזב את פיניקס, ולפני שחזר כשחקן מוביל לקדנציה שנייה בקבוצה).

אח"כ הוא שיחק שתי עונות בדטרויט, שם עדיין היה שחקן פותח וסקורר משמעותי בקבוצת הצמרת של טרום האליפות (הוטרד עונה לפני האליפות של 2004), כשהוא הסקורר השני בטיבו בקבוצה בעונתו הראשונה, והשלישי בעונה השנייה, בגילאים 35 ו-36 בהתאמה.

כמו כן שיחק שתי עונות בגולדן סטייט, ושלוש בניו-ג'רזי, בגיל מבוגר יותר כשהוא עדיין תורם אך מהספסל (בעונה הראשונה בגולדן עדיין פתח בכל 82 המשחקים של העונה – בגיל 37!!).

לאורך הקריירה הארוכה שלו הוא פיתח גם קליעה מצוינת מחצי מרחק, והרחיב את הטווח שלו עד קו השלוש, כשהוא מסיים את הקריירה עם 35.6% סבירים בהחלט מהטווח, לאחר עונות ראשונות קטסטרופליות בתחום, ו-1253 שלשות בקריירה.
לא רע בכלל עבור פאואר-פרוורד בגובה 2.08 בשנות ה-90', ולמעשה היה אחד החלוצים בתחום הסטרץ' 4 בתקופה ששלטו בעמדה גורילות צבע עד חצי-מרחק גג.

היילייטים מהתקופות השונות של קליף:

נלחם ראש בראש נגד קרל מלון במדי הבלייזרס:

צולף 32 מול שאקובי במדי פיניקס:

תוקע 30 חיצים ו-6 פגזים מדאון-טאון בליבה של בוסטון, בפלייאוף במדי דטרויט:

ונעבור לשלב הטריוויה. נתחיל עם מספרים ונמשיך לדברים עסיסיים יותר:

– כמו רבים בפרויקט הנ"ל, רובינסון נבחר רק בסיבוב השני בשנת 1989, בבחירה מס' 36.

– ממוצעי הקריירה שלו הם 14.6 נק', 4.6 ריבאונד, 2.2 אסיסט, חטיפה וחסימה למשחק.

– ב-93' הוא נבחר ל"שחקן השישי", כשהוא משחק עבור פורטלנד.

– ב-94' נבחר, בפעם היחידה בקריירה, לאול-סטאר. (פורטלנד)

– 95' הייתה עונתו הטובה ביותר התקפית, כשקלע 21.3 נק' למשחק. (עדיין פורטלנד)

– הוא נבחר פעמיים לקבוצת ההגנה השנייה של הליגה (2000, 2002).

– הוא שיחק במשך 18 עונות, עד לגיל 40.

– מתוך ה-18 העונות בהן שיחק, רק באחת החמיץ את הפלייאוף! (גולדן 2003)

– הוא נודע בעמידותו הרבה לפציעות, שיחק 7 עונות מלאות של 82 משחקים (5 רצופות בפורטלנד!), ומחזיק בתואר "איש הברזל של פורטלנד" עם 461 משחקים רצופים.

– משחק השיא שלו התקפית היה במדי פיניקס, בשנת 2000, אז קלע 50 נק' ונרשם בדברי ימי הליגה כשחקן המבוגר ביותר לקלוע 50 נק' לראשונה בקריירה (היה בן 33).

– כינויו – "uncle cliffy", ניתן לו לאחר שרקד ריקוד ניצחון על יוטה בגמר המערב ב-92', וקרא לריקוד בשם זה כשנשאל עליו בתקשורת לאחר המשחק.

ונעבור לחומרים העסיסיים:

– ב-2014 הוא נבחר לנבחרת "משכיני השלום השרוטים" של רודמן במסעו לצפון קוריאה, במטרה לקדם שלום בין המדינות, למשחק ראווה לכבוד יום הולדתו של קים ג'ונג-און.
בין היתר היו שם גם קני אנדרסון, וין בייקר, דאג כריסטי, סליפי פלויד וצ'ארלס "ליי-אפ" סמית'.

– בשנה זו הוא אף הופיע ב"הישרדות" האמריקאית.

גם שם גילו המשתתפים שקשה מאוד להזיז אותו מהפוסט:

והנה הרגע שרובינסון מודח מהפלייאוף, לאחר שתפסו אותו לא מוכן מהבאק-דור:

– בשנת 2017 סבל משבץ ששיתק את כל הצד השמאלי של גופו. למרבה המזל התאושש במהירות וחזר לפעילות כמעט רגילה.

– בשנים האחרונות הוא מתגורר בפורטלנד ופתח עסק למוצרי קנאביס לספורטאים.
בתור תומך נלהב של ה-weed רובינסון מעולם לא היסס לציין כי השתמש בצמח לאורך כל הקריירה, הן להרגעה, והן להחלמה מפציעות, וזוקף לזכותו (ובזכות ההמנעות מתרופות כימיות עקב השימוש בו) את הקריירה הארוכה והבריאה שלו.
רובינסון מציין ארבעה סוגים שונים של מוצרים אשר נועדו לעזור לספורטאים בתחומים שונים: הכנה למשחק, הירגעות, פוקוס ושיקום.

שם החברה שלו היא "uncle Spliffy" וזה האתר, למתעניינים (סטוקטון אני מדבר אליך) – https://unclecliffy.com/.

הנה כתבה גדולה על העסק שלו, למעוניינים לדעת עוד.

וסרטון נוסף, ארוך יותר, בו הוא מספר על התחום:

ונסיים בזאת!

מקווה שקיבלתם ראש טוב מהסיפור של קליף.